פסק-דין בתיק בג"ץ 908/14

השופטת ד' ברק-ארז:

1.                     העתירה שבפנינו נסבה על דחיית בקשתה של העותרת, עמותת בית חב"ד טבריה - ע"י צעירי אגודת חב"ד, לקבלת תמיכה כספית מתקציב המדינה לשנת הכספים של 2013. העתירה הוגשה כנגד שר החינוך, הוא המשיב 1, שר האוצר, המשיב 2, וועדת התמיכות במשרד החינוך (להלן: ועדת התמיכות), המשיבה 3.

עובדות ורקע רלוונטי

2.             העותרת, שהיא עמותה רשומה, מפעילה ישיבה מזה מספר שנים. ביום 24.10.2012 פנתה העותרת בבקשה לוועדת התמיכות להכיר בה כמוסד ציבור חדש לצורך קבלת תמיכה כספית לשנת 2013. בקשות מסוג זה נבחנות על-ידי ועדת התמיכות בהתאם לסעיף 3א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, ולנהלים שהוצאו מכוחו: "נוהל להגשת בקשות לתמיכה מתקציב המדינה ולדיון בהן" (י"פ התשע"ג 3172) (להלן: נוהל התמיכות) ו"מבחנים לחלוקת כספים לצורך תמיכה של משרד החינוך במוסדות תורניים - לימוד ופעולות" (י"פ התשס"ד 3498). בעיקרו של דבר, פנייתה זו של העותרת נדחתה, כמפורט להלן, לאחר תהליך מפורט של בדיקות מטעם המשיבים, שנסבו על תיקונים חוזרים של הפנייה המקורית.

3.             בראשית הדברים, בסמוך למועד פנייתה של העותרת בבקשה לתמיכה, היא התבקשה לתקן ליקויים בנתונים הכספיים שדווחו על-ידה. לאחר שבוצעו תיקונים אלה, מצאה ועדת התמיכות כי חלק מהתלמידים שהופיעו ברשימותיה של העותרת כתלמידים שהתחנכו אצלה בשנת 2011 כבר דווחו לוועדת התמיכות כתלמידים שלמדו באותה שנה במוסד אחר, אשר קיבל כספי תמיכה ממשרד החינוך כמוסד ציבורי. ועדת התמיכות הסיקה מכך כי העותרת לא קיימה פעילות המבוססת על מימון ממקורות עצמאיים במשך שנתיים עובר להגשת הבקשה לתמיכה, כפי שנדרש ממוסד חדש המעוניין לקבל תמיכה כספית מן הסוג האמור. בהתאם לכך, ביום 12.6.2013 החליטה ועדת התמיכות לדחות את בקשתה של העותרת לקבלת תמיכה לשנת הכספים של 2013 (להלן: החלטת הדחייה), וביום 2.7.2013 נשלחה על כך הודעה לעותרת.

4.             ביום 3.7.2013 נעשתה פנייה מטעם העותרת אל ועדת התמיכות, במסגרתה היא ביקשה להגיש רשימות תלמידים עדכניות, והסבירה כי ככל הנראה נפלו ברשימות שכבר הגישה טעויות בשל דיווח לפי שנת לימודים ולא לפי שנה קלנדארית. כמו כן, ביום 4.7.2013 פנה יו"ר העותרת, הרב יוסף קרמר (להלן: הרב קרמר), במכתב אל מר עמוס צייאדה (להלן: צייאדה), מנהל האגף למוסדות תורניים במשרד החינוך, בעניינה של החלטת הדחייה. במכתבו ביקש הרב קרמר לקיים פגישה עם צייאדה, על מנת להבהיר כפילויות נטענות ברשימות התלמידים. פגישה כאמור אכן התקיימה ביום 23.7.2013, ולאחריה הוחלט לאפשר לעותרת להגיש רשימות מתוקנות של התלמידים בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה לתמיכה מטעם העותרת.

5.             ביום 24.7.2013 פנה הרב קרמר במכתב נוסף לצייאדה, ובו טען שהטעות ברשימות התלמידים שצורפו לבקשה נבעה מכך שרשימת התלמידים לשנת 2011 הוגשה לוועדת התמיכות כרשימה לשנת 2012, ולהיפך. הרב קרמר ביקש כי ועדת התמיכות תדון מחדש בבקשתה של העותרת, בהתאם לרשימות התלמידים העדכניות.

6.             ועדת התמיכות נעתרה לבקשתו של הרב קרמר וחידשה את הבדיקות הדרושות לצורך אישורה של בקשת העותרת. לאחר שבחנה את הדוחות הכספיים של העותרת, ביום 9.9.2013 הגיעה ועדת התמיכות למסקנה כי זו לא קיימה ישיבה במימון עצמאי בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה. עם זאת, ביום 15.9.2013 פנתה ועדת התמיכות  לעותרת במכתב שבו צוין כי ניתנת לה אפשרות להשלים נתונים לצורך אישור בקשתה תוך 14 ימים.

7.             העותרת התייחסה להחלטה האמורה במכתביה מיום 11.9.2013 ומיום 17.9.2013, אשר להם צורפו דוחות כספיים. במכתבים אלה ציינה העותרת, בין היתר, כי מי שנושאת בעלות שכרם של ראש הישיבה והרב המחנך היא ישיבה אחרת, ומסיבה זו עלויות השכר של השניים לא נכללו במסגרת הוצאות הישיבה שהוקמה על-ידי העותרת בדוחות הכספיים.

8.             ביום 15.10.2013 נשלח מכתב תגובה מטעם ועדת התמיכות לעותרת ובו צוין כי נדחתה בקשתה של העותרת לתמיכה כספית של משרד החינוך עבור שנת הכספים של 2013. במכתב צוין כי אין בנתונים החדשים שסיפקה העותרת כדי לסייע לה, משום שנתונים אלה לא קיבלו ביטוי בדוחות הכספיים שהוגשו על-ידי העותרת. כן צוין כי העובדה שמי שנושאת בעלות שכרם של הרב המחנך ושל ראש הישיבה היא ישיבה אחרת מעידה על כך שהישיבה לא קיימה פעילות עצמאית משך שנתיים קודם להגשת הבקשה.

9.             העותרת לא אמרה נואש, וביום 8.12.2013 שלחה מכתב נוסף לוועדת התמיכות בעניין התהיות שהתעוררו בקרב ועדת התמיכה נוכח הדוחות הכספיים של העותרת. ביום 25.12.2013 נשלח מכתב תגובה נוסף מטעם ועדת התמיכות, ובו צוין כי במכתבה האחרון של העותרת לא הובאו ממצאים אשר עשויים לשנות את החלטת הדחייה, והיא נותרה על כנה.

העתירה

10.          העתירה דנן, המכוונת כנגד דחיית פנייתה של העותרת לקבלת תמיכה בשנת 2013, הוגשה בסופו של דבר ביום 4.2.2013.

11.          העתירה רצופה בטענות קשות כנגד ההחלטה שהתקבלה בעניינה - הן בהתייחס להליך קבלתה והן לגופה. במישור ההליכי, טוענת העותרת כי החלטת הדחייה ניתנה תוך פגיעה בזכות הטיעון שלה. העותרת מצביעה על כך שהפגישה שהתקיימה בין נציגיה לבין נציגי המשיבים התקיימה לאחר שכבר ניתנה החלטה ראשונית על דחיית בקשתה, ומשכך לא הייתה בעלת משמעות. כמו כן, העותרת טוענת כי החלטתה של ועדת התמיכות, שהתבססה על המסקנה כי העותרת לא קיימה פעילות במימון מקורות עצמאיים במשך שנתיים קודם להגשת הבקשה, שגויה לגופה, ומכתירה אותה בתואר "בלתי סבירה". לבסוף, העותרת סבורה כי גם אם נקבע שהיא לא מימנה את פעילותה במקורות עצמאיים בשנתיים שקדמו לבקשתה, הרי שהיה מקום להכיר בה כמקרה חריג המצדיק ויתור על תנאי זה, כפי שמאפשר סעיף 8(ט) לנוהל התמיכות.

תגובתם המקדמית של המשיבים

12.          בהחלטה מיום 4.2.2014 התבקשו המשיבים להגיש תגובה מקדמית מטעמם. בתגובה זו דחו המשיבים את טענותיה של העותרת לגופן, וטענו כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי. לשיטת המשיבים, טענות נגד החלטות של ועדת התמיכות יש להעלות במהלך שנת התקציב הרלוונטית, ואילו העותרת הגישה את העתירה רק בשנת 2014, לאחר שכספי התמיכה לשנת 2013 כבר חולקו. לגופם של דברים, לשיטת המשיבים, ניתנו לעותרת אינספור הזדמנויות להציג את עמדתה בפני המשיבים, לרבות בפגישה שהתקיימה לבקשת העותרת.

13.          בהמשך לכך, בהחלטה מיום 10.4.2014 התבקשה העותרת להידרש לטענת השיהוי שהועלתה על-ידי המשיבים. לשיטת העותרת, יש לדחות את טענת השיהוי מכמה טעמים. ראשית, לטענתה, ועדת התמיכות החליטה באופן סופי על דחיית הבקשה לתמיכה רק ביום 25.12.2013, כך שהעתירה הוגשה תוך כ-30 יום מן המועד שבו נודע לעותרת על החלטה זו. העותרת מוסיפה כי מתשובותיה של ועדת התמיכות לאורך הדרך התקבל אצל העותרת הרושם שלא נסתם הגולל על האפשרות כי תזכה בתמיכה כספית, ועל כן אין לראות בה כמי ש"ישנה על זכויותיה". לכל היותר, לשיטתה, השיהוי שניתן לייחס לה הוא "אובייקטיבי" בלבד, להבדיל משיהוי סובייקטיבי. לבסוף, העותרת טוענת כי בנסיבות העניין היה על ועדת התמיכות להקפיא את חלוקתם של כספי התמיכה, או לפחות חלק מהסכום, עד שתיפול הכרעה סופית בבקשתה של העותרת, על מנת להימנע ממצב שבו כל כספי התמיכה יחולקו עובר להשלמת הטיפול בעניינה.

הכרעה